שם בן כשם אביו או סבו

מתקופת המשנה ואילך החל הנוהג לקרוא לבן על שם סבו, וזאת כסגולה שמעלותיו הרוחניות הטרומיות של הסב יעברו לנכד.  

דוגמה לכך הם הנשיאים לבית הלל: הלל הוליד בן, ששמו  רבן שמעון. הלה הוליד את רבן גמליאל הזקן, שהוליד את רבן שמעון בן גמליאל (הנקרא הראשון), שהוליד את רבן גמליאל השני (דיבנה), שהוליד את רבן שמעון בן גמליאל השני, שהוליד את רבי יהודה הנשיא, שהוליד שניים: את רבי שמעון ומינהו כ'חכם', ואת רבן גמליאל השלישי, שאותו מינה אביו כנשיא ישראל. רבן גמליאל השלישי הוליד את רבי יהודה נשיאה, שמונה לנשיא, ואת הלל השני. רבי יהודה נשיאה הוליד את רבן גמליאל הרביעי. משושלת מפוארת זו יצאו גם הלל השלישי, רבן גמליאל החמישי וכך עד רבן גמליאל השישי שהיה אחרון הנשיאים.    

שושלת מפוארה זו של נשיאי ישראל נקראה וקראה לבניה על שם האבות והסבים כסגולה לחכמה ולגדולה.

על תורת הנפש והגלגול, על תיקוניו של האדם בעולם זה, על סוד האותיות ועוד, ניתן לקרוא בספריו של רמי שקלים: "ראשית תורת הנפש והגלגול במאות ה15-12", "תורת הנפש והגלגול בראשית הקבלה", "תורת המזל על פי האסטרולוגיה הנומרולוגיה והקבלה".

סוד האותיות על פי הקבלה – שמות עם ייחוס

המשך הפוסט הקודם:  

שם האדם - שמות עם ייחוס

כדי להבדיל בין אנשים מאותו שם, וכדי להבליט ייחוס משפחתי החלו כבר בתקופת המקרא להוסיף לשם האדם גם את שם אביו ולעתים גם את שם סבו: שפן בן אצליהו בן משלם הסופר (מלכים ב כב, ג), גדליהו בן אחיקם בן שפן (מלכים ב כה, כב), אחיקם בן שפן וזאת על כי זרע האדם ומוצאו הוא מן האב.

בתקופת המשנה והתלמוד נפוץ רעיון זה, ורבים נקראו בשם תוך הזכרת שם אביהם. להלן רשימה חלקית ביותר: רבן שמעון בן גמליאל, רבי יהודה בר (בן) אלעאי, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אליעזר בן הורקנוס, 

מתיא בן חרש, רבי אלעזר בן ערך, אבא בר אבין, אבא בר אחא, אבא בר איבו, אלעזר בן חנניה, אלעזר בן חרסום, יוחנן בן ברוקא, ועוד רבים רבים.

לחלק מן הנשים הוסיפו את שם האיש אליו הייתה נשואה: דבורה אשת לפידות, אביגיל אשת נבל הכרמלי, יעל אשת חבר הקיני, ועוד הרבה.    

סוד האותיות על פי הקבלה – שמות עם מקור מוצא

מאת: רמי שקלים, ד"ר

לעתים קראו לאדם על פי מוצאו או מקום מושבו, כגון: אליהו הגלעדי-מהגלעד, אחיה השילוני-משילה, נבל הכרמלי-מהכרמל, ועוד. לימים החלו רבים להיקרא על שם  עיר  או  ארץ  מוצאם,  כגון: "טולדנו"  מהעיר   טולדו שבספרד (יהודי טולידו נדרו שלא יחזרו יותר לעיר זו, מכאן השם "טולדו" "נו" שפירושו "טולדו לא"); "אלקסלסי" שמוצאם מאיזור קסטיליה שבספרד; "קורדובירו" ו"קארו" מהעיר קורדובה שבספרד; "סרגוסי" מהעיר סרגוסה שבספרד; "מטראני" שמוצאם מהעיר טראני שבאיטליה; "אלגאזי" שחיו בעזה, רבי יצחק דמן עכו – מהעיר עכו, ועוד רבים.

                             

על תורת הנפש והגלגול, על תיקוניו של האדם בעולם זה, על סוד האותיות ועוד, ניתן לקרוא בספריו של רמי שקלים: "ראשית תורת הנפש והגלגול במאות ה15-12", תורת הנפש והגלגול בראשית הקבלה", "תורת המזל על האסטרולוגיה הנומרולוגיה והקבלה".

סוד האותיות על פי הקבלה – שם האדם כנבואה לעתיד

שם האדם

לפעמים נותנים הורים במתכוון שם לילדם, שיש בו משום נבואה  ואיחול  לעתיד. להלן מספר דוגמאות מהמקורות:

נח נקרא כך משום: ש"זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'" (בראשית ה, כט). לוי נקרא כך על ידי אמו כאיחול עצמי לעתיד: "הפעם ילוה אישי אלי" ה(בראשית כט, לד). שלמה המלך נקרא גם ידידיה על ידי נתן הנביא מהסיבה הזאת: "וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב  עמה  ותלד  בן  ויקרא  את שמו שלמה וה' אהבו, וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה" (שמואל ב יב, כד-כה). ויש עוד הרבה דוגמאות מהתנ"ך.

שמות אחרים, שיש בהם משום איחול או נבואה לעתיד או מעין ניסיון להערים על כוחות מאגים מזיקים שונים הם אלו: 'חיים' - כסגולה לחיים ארוכים, חיה, רפאל - על שם רפאל מלאך הרפואות. יהודי אירופה נהגו לקרוא לילדיהם: 'אלטר' (זקן), 'זידה' (סבא), וכד'. 

סוד האותיות על פי הקבלה – שמות עם כוח רוחני

בתחילת תקופת האבות החלו לקרוא בשמות, המכילים את שם האל כסגולה לכוח רוחני, כגון: ישראל, ישמעאל, אליפז.

בדור יוצאי מצרים שונתה התוספת אל ל-צור ול-שדי, כגון: עמישדי, שדיאור, צורישדי, פדהצור. מתקופתו של יהושע בן  נון  נוספו  שמות  אל  אחרים  לשמות  בני האדם, כגון: יהו, יו, יהו, יה. שמו של הושע שונה ליהושע (במדבר יג, טז), ועוד: ישעיהו, יאשיהו, אליקים שונה ליהויקים, אחיה, אחיו ועוד.   

רצוי אף בתקופתנו אנו להשתמש באחד מן הצירופים הללו כדי להעניק לאדם כוח רוחני רב.

                             

על תורת הנפש והגלגול, על תיקוניו של האדם בעולם זה, על סוד האותיות ועוד, ניתן לקרוא בספריו של רמי שקלים: "ראשית תורת הנפש והגלגול במאות ה15-12", תורת הנפש והגלגול בראשית הקבלה", "תורת המזל על האסטרולוגיה הנומרולוגיה והקבלה".

אותיות החסד ואותיות הדין - קביעת המזל על פי שם האדם

העיקרון המונח ביסוד שיטת הקבלה לקביעת מזל האדם, הוא שם האדם ושם אימו. לפי שיטה זו קובע המקובל את גורל האדם על ידי חישוב האותיות, המרכיבות את שם האדם ואת שם אימו.

 על פי הקבלה, לכל אות יש מזל מיוחד וערך "מזלי" מסויים. צירוף וחישוב אותיות שם האדם ושם אימו נותן את האיכות ואת סוג המזל האישי. הקושי בהבנת השיטה ובנכונות "ההגיונית" לקבלה נובע מהעובדה, שאנו מאמינים שאת שמותינו קיבלנו מהורינו, ואת שמות ילדינו אנו נותנים. אנו סבורים, שהרשות והזכות לתת את השם נתונה בידנו, ושאנו רשאים לתת לילדינו כל שם שנחפוץ. ברם, על פי שיטת הקבלה "שם האדם הוא שורש נשמתו של האדם", ובו "כלול ובלול וגנוז ורמוז גורלו של האדם".

לפי שיטה זו, שם האדם תוכנן ותוכנת והושתל בראש ההורים כדי שיתנו אותו, וזאת כדי להצדיק את מזלו של האדם שנקבע מראש, לפני לידתו. שיטה זו קובעת, ששם האדם אינו מקרי אלא הוא מכיל את צופן חייו של האדם עלי אדמות. הורים הנותנים שם לבנם, לביתם, נשלטים על ידי חוקיות הגורל, ומעין נבואה שורה עליהם בעת מתן השם. 

חכמי הקבלה לימדו אותנו שלאותיות הא"ב יש איכויות שונות. לכל אות כוח משלה, מספר אישי,  צורת כלי רוחני מסוים ואיכות זכרית או נקבית או שניהם גם יחד.

אותיות החסד ואותיות הדין

יש אותיות שבהן נמצאת מידת הדין, הצמצום, והן מבטאות כוח זה על ידי השימוש בהם. לעומת אלו, יש אותיות המכילות את מידת החסד, השפע, והופעת אחת מהן או יותר בשם אדם או עסק וכד' משפיע שפע של חסד מרובה. יש אותיות המכילות את מידות החסד והדין גם יחד. השימוש באותיות לבניית שם הוא אומנות איש הקבלה. צריך לדעת לא להשתמש בריבוי אותיות חסד כדי שלא תיגרם "שבירת כלים", וכן לא להשתמש בריבוי אותיות דין כדי שלא יהיה צמצום מרובה. לדוגמה: לא רצוי להשקות עץ עם מים באופן בלתי מוגבל, שכן העץ ימות, באופן דומה סגירה מוחלטת או צמצום מים באופן קיצוני יוביל גם הוא למות העץ. צריך לדעת את ה"סינתזה" בשימוש. להלן רשימת אותיות החסד והדין. 

א ב ג ד ה ו - מסמלות את מידת החסד המוחלט.

ז ח ט י - מסמלות חסד מופחת.

כ ל מ נ ס ע - מסמלות עירוב של חסד ושל דין.

פ צ ק ר ש ת - מסמלות דין מוחלט.

ידיעה זו הכרחית לעוסקים בקבלה ובנומרולוגיה בבואם לעשות צירופים והרכבות שונות של שמות על ידי האותיות. החלפה של אות אחת ממידת החסד למידת הדין משנה את מזלו של אדם לרעה, ולהיפך, החלפת אות ממידת הדין לאות אחרת ממידת החסד, משנה את מזלו של האדם לטובה. 

על תורת הנפש והגלגול, על תיקוניו של האדם בעולם זה, על סוד האותיות ועוד, ניתן לקרוא בספריו של רמי שקלים: "ראשית תורת הנפש והגלגול במאות ה15-12", "תורת הנפש והגלגול בראשית הקבלה", "תורת המזל על פי האסטרולוגיה הנומרולוגיה והקבלה". 

מהו סוד האותיות בקביעת גורלו של אדם?

תורת הקבלה מתייחסת לרובד הבסיסי ביותר של ההוויה, היא בוחנת את נשמתו של האדם, את גלגוליו, את תיקונו בעולם הזה, את מזלו, את אופיו ועוד. לפיכך נחשבת שיטת קביעת מזל האדם בקבלה על ידי חישוב אותיות השם ושם האם כמעמיקה וכנכונה בין כול השיטות.

על פי התורה נברא העולם בכוח הדיבור של האל. עשר פעמים מופיע המילה "ויאמר אלוקים" בסיפור בריאת העולם המופיע בתחילת ספר בראשית. הדיבור הינו אותיות המשתלבות למילים ולמשפטים. תורת הקבלה, בהסתמך על המקרא, מלמדת כי לכל אות יש אנרגיה פרטית ומזל פרטי. יש אותיות שהן מצד מדת ה"חסד" ויש אותיות שהן מצד מידת ה"דין, יש אותיות "זכריות" ויש אותיות "נקביות", לכל אות יש "מבנה" ו"כלי קיבול" למזל המיוחד המייחד אותו, לכל אות יש את ה"נפש", ה"רוח", ה"נשמה" ה"חיה" וה"יחידה" המיוחדים לה. שילובם של אלו יוצר מארג של איכויות מזל שונות. לפיכך שם האדם מכיל בתוכו את איכות המזל הפרטי של האדם. שינוי באות של השם הפרטי, יגרור בהתאמה, שינוי במזל.

מזלו של אדם נקבע לפי שמו

לפי תורת הקבלה מזלו של אדם נקבע על פי שמו ושם אימו, וביתר דיוק, על פי האותיות המרכיבות של שם האדם ושם אימו.  הקבלה יודעת לציין שלוש קטיגוריות ואיכויות לכל אות:

1. כל אות היא כלי להחלת מזל מסוים:

כל אות היא כלי בעל מבנה שונה המכיל מזל שונה, בדומה לכלים בהם אנו משתמשים במטבח: המחבת הינה כלי המיועד לטיגון, הספל מיועד לשתיה, הסיר מיועד לבישול וכדומה, כך לכל אות יש מבנה מסוים, השונה מן האותיות האחרות, והמכיל מזל המיוחד רק לאות המסוימת, לפיכך יש ס"ה 27 סוגי מזלות שונים הנקבעים על פי 22 האותיות ועוד 5 האותיות הסופיות: מ נ צ פ ך.

2. כל אות מכילה איכות זכרית או נקבית בדומה לקיים בטבע:

מציאות של זכר ונקבה. חיבור של אותיות מסוימות בעלות איכות זכרית ונקבית תוליד מזל מסויים, כלומר, כשם שבטבע יש איכות זכרית ואיכות נקבית וכל הולדה או תולדה באים מאיחוד של זכר ונקבה, ולדוגמה כדי שכלבה תמליט צריך זיווג של כלב וכלבה, כדי שחתולה תמליט צריך חתול וחתולה, כך בכל תולדה בטבע, ובדרך דומה, על פי חכמת הקבלה, כדי שיוולד מזל לחתונה צריך לחבר אותיות מסוימות זכריות ונקביות ואז נולד מזל לחתונה, כדי שיהיה מזל לפרנסה צריך לחבר אותיות מסוימות שיולידו מזל לפרנסה וכד'.

3. כל אות מכילה איכות של חסד ודין:

כלומר, כשם שיש בעולם איכות של סניגוריה וקטגוריה, כך יש אותיות ש"סוגרות" מזל ואותיות ש"פותחות" מזל. למעשה צריך את שני סוגי האותיות בשם האדם, וכשם שלמכונית יש את הברקס כדי לעצור ואת הגז כדי להאיץ, צריך כך גם באותיות שם האדם.      

כאמור, תורת  הקבלה מציעה תורת מזל השונה  מהתורות האסטרולוגית והנומרולוגית, הקובעות את מזלו של האדם על פי מערך הכוכבים והמזלות ביום לידתו של האדם, או על פי הגימטרייה של שמו.

על תורת הנפש והגלגול, על תיקוניו של האדם בעולם זה, על סוד האותיות ועוד, ניתן לקרוא בספריו של רמי שקלים: "ראשית תורת הנפש והגלגול במאות ה15-12", "תורת הנפש והגלגול בראשית הקבלה", "תורת המזל על פי האסטרולוגיה הנומרולוגיה והקבלה".